פרשת השבוע: שמיני תשע"ז

בס"ד

יש לתורה מה לומר גם על הצלחת שלנו...

פרשתנו עוסקת בכשרות המאכלים של האדם מישראל. תחת הציווי הכללי של 'קדושים תהיו' התורה מפרטת לנו מה מותר לנו לאכול וממה להימנע. במבט ראשון המילה 'קדוש' נראית לנו גבוהה לחיינו ולא שייכת לסביבתנו הטבעית וודאי מה הקשר בינה לבין אוכל? לכאורה קדושה שייכת ליחידים מורמים מעם אשר פורשים מחיי העולם הזה והנאותיו ועסוקים בעניינים רוחניים וחיים חיי סגפנות ובדידות שלא קשורים לחיים 'הנורמליים' של סביבה וחברה?


אך מהתבוננות במושג זה נגלה שבדיוק ההפך הוא נכון. התורה לא מצפה מאתנו לחיות חיי סגפנות ופרישות אלא היא רואה כאדם קדוש את האדם שחי את חיי העולם הזה אך יודע להכניס ערכים לחייו, יודע להתרומם מעל תאוותיו ולראות בחיים 'קדושה'. מותר לו לאכול בשר ולשתות יין ועדיין יהיה 'קדוש'. אכילה וקדושה הולכות יחד. האדם שמסוגל לקדש עצמו במותר לו על פי הציווי האלוקי הוא זה שמגיע לקדושה. האדם ששומר על כללי התורה ומבטל דעתו מפני דעת עליון לו מגיע כתר הקדושה.

פרשתנו מראה לנו שאחת הדרכים ל'קדושה' היא המניעה מלאכול שקצים ורמשים כי השקצים והרמשים 'מטמאים' ואנו מצווים להיות 'קדושים'. נחלקו הדעות מה האיסור, יש שנמקו זאת בכך שמאכלים אלו מזיקים לגוף האדם, אך יש שהתנגדו לטעם זה והסבירו שטעם האיסור הוא שהתורה אסרה דברים המזיקים לנפש. כאשר אדם מאמץ לעצמו אורח חיים של הימנעות, ויתור על התאווה לאכול משהו אסור הוא מתרומם ובכך מוסיף ערך רוחני לחייו. וזאת המדרגה הראשונה ל'קדושה'. במילים אחרות התורה מצפה מאתנו לשליטה עצמית, לביטול הרצון החיצוני שלנו לרצון עליון, באופן זה אנו מרגילים עצמנו לחיים בעלי ערך ומשמעות, לחים ראויים וטובים יותר.

 

בברכת שבת שלום

 הרב גבי קדוש,

רב גרעין אורות הקריה

לוח אירועים
לכל האירועים