פרשת השבוע: וארא תשע"ח

לחטוף מכות אמוניות

קשה לדמיין במציאות חיינו כיצד היו מכות מצרים ובמיוחד בהתחשב בתפיסות הרוחניות והתרבותיות דאז, ובמיוחד אי אפשר לנתק מכל המערך הכללי הזה את כפירתם של המצרים באלוקים לעומת אמונתם באמצעים טבעיים כאלוה, כגון ים סוף [היאור] וכן בהמות [שה], ואמונתם בחרטומי מצריים וקסמיהם.
ובכל זאת אין אנו פטורים מלנסות להבין את המהלכים האלוקיים של הנחתת עשר מכות על המצריים, מה היו מטרות המכות במצרים? האם רק כדי להוציא את בני ישראל ממצרים? אם זאת המטרה יכול היה אלוקים להסתפק בהוצאתם בחשכה ללא שהמצרים ירגישו, או לכל הפחות להסתפק במכה אחת נצחת, ובכך היתה מסתיימת פרשת וארא ללא הרחבה של כל עשר המכות השונות והמשונות. אלא כנראה שסיבת המכות היא עמוקה יותר, נראה שמטרת המכות מכוונות לשני תחומי השפעה, מכוונת לעם המצרי והעולם כולו מצד אחד ומנגד מכונות המכות לבני ישראל מצד שני.
בכדי להעביר מן העולם את התפיסות של עבודה זרה שהיו במצרים היה צריך לפעול בתוך הטבע  ולהראות את האלוקות המקיף את כל המציאות: גרמי השמיים, החי, הצומח, הדומם ואף האדם.  האלוקות אינה מצטמצמת לחלק מן הטבע כשמש, ירח או יאור ושה, אלא גבוה מעל כל גבוהים ה'. כח עליון הנשגב מבינתנו. כח זה אינו עומד כשוט על הבריאה אלא מתגלה פעמים כאיש מלחמה ופעמים כמלך רחמן מלא רחמים. מלבד השפעת המכות על האמונות הרוחניות של מצרים ושל כל העולם כולו, יש גם צורך במכות מצריים לגלות את ההבחנה האלוקית בין ישראל לעמים: 'אשר בחר בני מכל העמים ונתן לנו את תורתו', השוני המהותי בין ישראל לעמים הולך ומתברר ומתגלה במכות מצריים, 'ולכל ישראל אור במושבתם' , 'למען תדעון אשר יפלה ה' בין מצרים ובין ישראל...'.